חשיפה: הכישלון החרוץ של הייעוץ לכלכלת המשפחה בישראל.
לפני הכל נעשה גילוי נאות קטן, משהו שחשוב לי להבהיר לכם הכי דוגרי.
אני בעצמי עברתי הכשרה של יועץ כלכלת משפחה, יש לי תעודה בתחום הזה וגם בתחום הייעוץ למימון ולמשכנתאות. מודה ומתוודה.
אין לי שום דבר רע לומר על מי מהיועצים לכלכלת המשפחה שמסתובבים שם בחוץ, רובם רוצים לעזור ולעשות טוב לאנשים. חד משמעית!
אבל
העובדות לגבי תחום כלכלת המשפחה בישראל בפרט ובעולם בכלל הן פשוטות.
העובדה הראשונה: תחום כלכלת המשפחה הוא לא תחום שנחקר בצורה מדעית.
יותר מזה, התחום הזה נולד בתחילת המאה הקודמת כדי לעזור לאנשים שעברו לגור בערים הגדולות וחיפשו עבודה. המטרה הייתה לעזור להם ללמוד איך לנהל את כספם בצורה נכונה יותר בצל השפל הגדול של שנת 1929.
רק שבתקופה הזו, להזכירכם, עדיין לא היו מחלקים הלוואות לכל אחד, לא היו כרטיסי אשראי, לא היו מינוסים בחשבון, לא אפליקציות תשלום ובטח שלא קניות און ליין!
לא הייתה את תרבות השפע שיש לנו היום.
זאת אומרת שבעיקרון היה ברור לחלוטין שהתחום הזה צריך להתפתח עם ההתפתחות האנושית. נכון?
אבל בפועל, איפה שהוא לאורך השנים, נוצר שינוי משמעותי בהתפתחות של תחום כלכלת המשפחה. היום התחום הזה (כתחום של מחקר!) מתמקד בעיקר במחקרים על פיתוח כלכלי למדינות עולם שלישי, קידום שיוויון מגדרי ועוד ועוד נושאים שקשורים בכלל לתחומי הסוציולוגיה ולא לתחומים שעליהם מדברים איתכם היום היועצים לכלכלת המשפחה.
מה לא השתנה? העצות עצמן.
בפועל אותן עצות שניתנו לאותם עובדי ייצור בשנים הראשונות של המאה ה-20, ניתנות היום למשפחות במאה ה-21, עם התאמה קלה למציאות הנוכחית. אבל הבסיס… אותו הבסיס. חלקכם יגיד שאולי אני מגזים, אולי אני הוזה, ויש מצב שאפילו יועץ או יועצת לכלכלת המשפחה יקראו את השורות האלה וירימו גבה או אפילו יכפישו אותי… יכול להבין את זה. רק לפני כן, אם אתם מרימים גבה, אני מציע לכם לקרוא (כמו שאני, משוגע שכמוני, קראתי)את הספר הזה שנכתב בדיוק עבור אותם פועלים בתחילת המאה הקודמת.
קוראים לו: "עקרונות האוכלוסיה" וכתב אותו תומאס רוברט מאלטוס בשנת 1798
בספר מאלטוס מציג את התיאוריה שלו שטוענת לכך שחייבים למצוא פתרון הולם שינחה את בלעי משקי הבית כיצד לנהל את כספם. הוא פחד שהגידול במקומות העבודה יביא לירידה בשכר וייווצר מצב שבו בעלי משפחות שעובדים ירגישו אומללים. את התיאוריה שלו הוא פיתח בהשראת הורה הרוחני שלו – אדם סמית', אבי הכלכלה המודרנית.
בכל מקרה, אם תרצו לקרוא חלק קטן אפילו מהספר בן מעל 500 העמודים שלו, אתם תגלו שם כמעט בדיוק, את השיטות שלומדים היום יועצי כלכלת משפחה בקורסים שהם עושים היום. האמת, הן עברו שיפוץ קטן בשנות ה50 של המאה הקודמת אבל בגדול הן נשארו אותן השיטות מאז ולא השתנו כמעט בכלל. השיטה העיקרית שמוזכרת בספר של מאלטוס ולאחר מכן במאמרים ובספרים אחרים שמדברים על כלכלת המשפחה זהה כמעט בכל מאמר או ספר. כמעט בלי יוצא מן הכלל, אותם מאמרים וספרים משנות ה-50 של המאה הקודמת חוזרים על אותה המנטרה שכוללת:
– הכנסות יותר גבוהות מההוצאות
– תקציב שמחולק ל4 ענפים: הכנסות, הוצאות, התחייבויות ונכסים
– כללי הברזל: קודם כל תשלום התחייבויות ורק בסוף הוצאות משתנות
והנה קיבלת את כל התורה על רגל אחת.. יש לך תוכנית כלכלית.
בתכל'ס
אומרים לכם את הדבר הבא:
רק אם תפסיקו להוציא כסף על מה שנקרא "מותרות" למשך מי-יודע-כמה שנים,
יהיה לכם מספיק כסף כדי להחליף את האוטו בלי לקחת הלוואה או לסגור את המינוס שלכם.
אתם מבינים מה אני אומר כאן?
"העצה" הטובה ביותר שיש לתת היא לחיות בצמצום למשך תקופה שיכולה להגיע גם לעשרות שנים!!!
זו בעיניי הסיבה המרכזית לכך שמשפחות צעירות עדיין לא מצליחות לייצר חיסכון משמעותי שייצור ביטחון כלכלי. ולא רק אני אומר את זה, בשנות ה-80 של המאה הקודמת התחילה תנועה כלכלית חדשה. היא הייתה נראית כמו עוף מוזר בנוף והדעות שלה היו מאוד חדשניות עד כדי הזויות. כלכלנים רבים לא האמינו שהתנועה הזו מבינה על מה היא מדברת וקטלו את המחקרים שלה בכל כנס, במה או אפילו מגזין אפשרי.
תנועת הכלכלה ההתנהגותית
זה התחיל בכך ששני חברים טובים (ישראלים "משלנו") החליטו לנסות לחבר שני דברים יחד. בדיוק התחילו לצוץ תיאוריות של תורת המשחקים והקהילה המדעית הבינה שיש משמעות לדרך שבה חושבים אנשים על כל מיני תחומים שונים: מו"מ, שקרים, משחקי ריגול, פסיכולוגיות חקירה ועוד ועוד.
שני החבר'ה שלנו, כהנמן וטברסקי, החליטו לנסות ליישם חלק מהדברים גם על כלכלה. לכן, הם התחילו לחקור את הדבר שבה אנחנו "משחקים" בהחלטות כלכליות והתגלית שלהם הייתה מטורפת. הם הבינו שיש לנו מנגנונים פסיכולוגיים שמשפיעים על הדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות כלכליות. יותר מזה, הם הבינו שהמנגנונים האלה, במקום לעזור לנו, מזיקים לנו. ועוד דבר חשוב, לדבריהם, אין אפשרות לשנות את זה! אלו מנגנונים קדומים שמופעלים בצורה שאנחנו לא מצליחים לשלוט עליה.
מאז ועד היום עברו עוד המון מחקרים בתחום הזה והם גילו שיש אפשרות לאמן את המוח לשנות את התפיסות המקובעות שלו על כסף, רק שזה דורש יותר מאמץ ויותר אימון.
כתב על זה בעיקר ריצ'רד תיילר בספרים שלו – "ככה לא מתנהגים" ו-"דחיפות קלות" ולמעשה יצר את התשתית למה שנקרא – אימון כלכלי התנהגותי. בין המאמרים והספרים שנכתבו ועוד נכתבים בתחום הצומח הזה, היה גם מחקר אחד בולט במיוחד, ג'וליאן סימון פרסם בספרו " המשאב האולטימטיבי" את המחקר שביטל לחלוטין את התיאוריות של מאלטוס, והציג פתרונות עדכניים לבעיות שאותן מאלטוס הציג בזמנו.
בשורה התחתונה, כל הכלכלנים הגדולים של זמננו מבינים דבר אחד פשוט שאותו תחום כלכלת המשפחה עוד לא הספיק להבין לגמרי…
אי אפשר לעשות שינוי כלכלי על בסיס כוח הרצון בלבד!
כך כותב ריצ'רד תיילר בספרו "ככה לא מתנהגים":
"כדי להבין את התנהגות הצריכה של משקי בית, ברור שעלינו לחזור ולחקור בני אנוש ולא בני כלכל (בני כלכל: שחקנים כלכליים תיאורתיים שמתנהגים בצורה שתטיב איתם כלכלית באופן מושלם ללא השפעות פסיכולוגיות שונות; ההערה אינה במקור). לבני אנוש אין שכל כמו של איינשטיין (או של בארו), ואין להם שליטה עצמית כמו של נזיר בודהיסטי סגפן. תחת זאת יש להם תשוקות, טלסקופים פגומים, יחס שונה מאוד כלפי צנצנות כסף שונות ונטייה להיות מושפעים מרווחים בטווח הקצר…" (ר'. תיילר (2019): ככה לא מתנהגים, לידתה והתפתחותה של הכלכלה ההתנהגותית. הוצאת מטר, תל אביב.)
מדבריו של תיילר אפשר ללמוד שני דברים:
1. שניהול כלכלי הדוק ומצומצם דורש כוח רצון של נזיר בודהיסטי והוא לא מתאים לרוב האוכלוסייה.
2. שכדי להגיע לביטחון כלכלי נדרשת תוכנית עבודה כלכלית אימונית שלוקחת בחשבון גם את ההרגלים התשוקות והרצונות של המתאמן.
וזה מוביל אותי היישר אל העובדה הבאה:
עובדה שנייה: רוב הסיכויים שההחלטות הכלכליות שעשיתם עד היום פשוט לא היו נכונות! (גם אם התכוונתם לעשות בעזרתן שינוי כלכלי!)
כמו שכבר הבנתם, הצורה שבה משפחות ויחידים בישראל מנהלים את הכסף שלהם תלויה בהשפעות פסיכולוגיות רבות וההשפעות האלה, רובן ככולן, גורמות לכך שההחלטות פשוט לא נכונות. אפשר לפתוח עכשיו את כל ההשפעות בפריסה רחבה מאוד ולהתחיל לדבר על כל אחת מהן אבל זה לא בהכרח יועיל. ובאופן כללי, אני לא מתכוון לתת לכם לראות בעיה בלי להראות לכם גם פתרון, אז בואו נוותר על זה בינתיים. נגיד רק שיש שני מנגנונים סופר חשובים שגורמים להחלטות שלכם, שאולי נראות לכם נהדרות בתור התחלה, להפוך לכישלונות גמורים שרק מרחיקים אתכם מהמטרה הכלכלית שרציתם להשיג וגורמים לכם לוותר על השינוי ולאמץ את "גישת המסכן". גישה שבה אנשים חושבים שהם ניסו משהו ונכשלו אז זה בוודאות אומר שהם מסכנים גמורים שצריכים להשלים עם מר גורלם.
זה לא המצב!
אני מקווה שזה ברור!
אז שני המנגנונים האלה הם:
1. מנגנוני החשיבה האוטומטיים שלכם:
בני האדם שונים מבעלי החיים בתבונה שלהם, ביכולת שלהם ללמוד וליישם את שלמדו באופן מודע ואפילו יותר באופן שאינו מודע. בואו ננסה להסתכל על זה מתחום שכולם מכירים – נהיגה.
תנסו לדמיין את עצמכם בשיעורי הנהיגה, או בפעמים הראשונות שנהגתם בעצמכם על רכב. הכל היה מלחיץ, הכל היה חדש, התגובות היו, לפחות בתור התחלה, מאוד חדות כמו ברקסים חזקים, רעש של הגיר כששכחתם ללחוץ על הקלאצ' ואולי אפילו כמה מקרים של "כמעט תאונה" במהלך השיעורים.
לאט לאט, המוח שלכם למד להבין איך לנתח את הסביבה במהלך הנהיגה והיום רובכם המוחלט יכול לנהוג בכביש פנוי בלי לשים לב בכלל למה שקורה בכביש ולנדוד במחשבות על משהו אחר לגמרי.
אותו דבר המוח שלנו עשה עם החלטות כספיות, עם ניתוח נתונים כלכליים ועם מה שנקרא "חשבונאות מנטלית".
אנחנו נוטים לקבל החלטות כלכליות באופן אוטומטי בגלל שהמוח העצלן שלנו מביא אלינו נתונים שהם לא בהכרח נכונים וגורם לנו להאמין שההחלטה שהוא מציע, היא ההחלטה הנכונה. זה קורה גם באופן אוטומטי וגם במקרים שאנחנו, כאילו, "חושבים על זה". כל מה שאנחנו עושים זה רק לגבש עוד ועוד את ההחלטה האוטומטית הראשונית שלנו, זה הכל.
כמה פעמים יצא לכם למשל לראות מוצר חדש ולהבין מיד שאתם רוצים אותו, שאתם חושבים שהוא נחוץ עבורכם. תסכימו איתי שגם אחרי ש"חשבתם על זה", הבנתם במבט לאחור שכל מה שעשיתם זה למצוא עוד ועוד צידוקים לעצמכם ולאחרים למה אתם כל כך "צריכים" אותו. מכירים את התחושה הזו? קרה לכם בעבר?
יופי. סטטיסטית, 100% מהאנשים יפעלו בדיוק כמוכם. וכל מה שישתנה הוא המוצר. ומתי זה עוד יותר בא לידי ביטוי וגורם לאנשים לקבל החלטות ממש גרועות?
2. בזמני לחץ וחרדה.
בזמנים כאלה המנגנונים ההישרדותיים במוח מתחילים לקחת פיקוד והם צריכים למצוא פתרונות מהירים! למה? כי צריך "להציל" את הגוף, יש איום, צריך לעשות פעולה עכשיו! במציאות, אתם צריכים לקבל החלטה כלכלית, אבל הגוף מתנהג כאילו רודף אחריכם אריה. זו הסיבה שאנשים לוקחים עוד הלוואה לכיסוי המינוס כשהמסגרת מנוצלת במלואה. זו הסיבה שאנשים פונים לשוק האפור לקבלת הלוואות כדי שלא יחזרו להם חיובים בחשבון. זו הסיבה שלחץ כלכלי מוביל להחלטות הכי גרועות שיכולות להיות – כי אין שם מנגנון שיקול דעת אמיתי.
אז מה שקורה במצבים האלה, הלחץ עולה במהירות וממצב של אדישות אנחנו מוצאים את עצמינו בלחץ אטומי. זה יכול לקרות לכם בכל רגע, בכל מקום. בישיבה עם הבוס, בצהריים עם החברה מהעבודה, בביקור אצל ההורים או במהלך הנסיעה עם הילדים. הטלפון מצלצל ובצד השני של הקו יושב/ת פקיד/ה מהבנק ואומר את המילים האלה שאין אף פעם את הדרך הנכונה לענות עליהן:
" היי, כאן _____ מהבנק. אתה מסדר את החשבון היום? יש חריגה ש ל____ ₪ מהמסגרת והחיובים לא יכובדו אם זה לא ייסגר היום!"
אם זה לא קרה לכם עדיין, אני שמח בשבילכם.
מניסיון, זו השיחה הכי לא נעימה והכי חסרת אנושיות שיש.
תנסו לחשוב על זה, אתם בדיוק יושבים באחת מהסיטואציות שתיארתי לכם קודם, הטלפון מצלצל, וזה מה שאתם שומעים מהצד השני של הקו.
מה עושים עכשיו?!
האמת, גם אני קיבלתי את השיחה הזו. היא מה שגרם לי להבין שאני חייב לקחת אחריות על הנושא הכלכלי בבית ולהפסיק לחפש תירוצים.
אני מקווה שגם אתם תעשו את זה ויש לכם כאן באתר שלי את כל הכלים כדי להצליח או לפחות להתחיל לנסות.
